Praise the Lord and pass the ammunition

 הכותרת היא שם של שיר שגיליתי היום. השיר קצת ריגש אותי לשמוע (גרסה אחת אפשר לשמוע כאן). מבחינתי אפשר לתרגם את השיר הזה גם לתותחניא תובב"א. לא מוגדר בשיר לאיזה סוג תחמושת הוא מתייחס...

Praise the Lord and pass the ammunition/Frank Loesser:

Praise the Lord and pass the ammunition
Praise the Lord and pass the ammunition
Praise the Lord and pass the ammunition
And we'll all stay free

Praise the Lord and swing into position
Can't afford to be a politician
Praise the Lord, we're all between perdition
And the deep blue sea

Yes the sky pilot said it
Ya gotta give him credit
For a sonofagun of a gunner was he

Shouting Praise the Lord, we're on a mighty mission
All aboard, we ain't a-goin' fishin'
Praise the Lord and pass the ammunition
And we'll all stay free

Praise the Lord (Praise the Lord) and pass the ammunition
Praise the Lord (Praise the Lord) and pass the ammunition
Praise the Lord (Praise the Lord) and pass the ammunition
And we'll all stay free

Praise the Lord and pass the ammunition
Praise the Lord and pass the ammunition
Praise the Lord and pass the ammunition
And we'll all stay free

יש משהו מאוד ביינישי בשיר: ספרא וסייפא, לחימה עם תורה, "הלא כה דברי כאש נאום ה'", וכן הלאה. מזכיר לי את העלון התורני  שהוצאתי לחטיבה שלי בזמנו "אש ורוח". הלוואי שנזכה שהרוח הזאת תשוב ותפעם בחיל ובצבא.

My Miracle - Thankful To Be Alive

When I was in Basic Training, we had a day – a Friday, for some reason – in which we learned how and got to actually throw a hand-grenade. We were divided into small groups of soldiers moving between the different practice stations. Upon completion we were moved toward the practical part – first throwing a practice grenade and then moving on to the real deal.

Having completed most of the practice stations, I moved on to the last one, which was: what to do if the grenade falls in the radius of where you’re standing. What we had to do was, at the drop of a rock that symbolized the grenade, run out of the area and then fling ourselves onto the ground, with our hands covering our heads. When it was my turn, I did just that, and as I hit the ground at raised my hands, I felt a horrible, horrible crack in my shoulder and my arm, uncontrollably, snapped to my side.

It took almost two years, well after my service, before I learned that my shoulder muscles had torn, maybe quite badly (I’m still in the middle of checkups), but at that moment I was in terrible pain. None of the sergeants had any idea what my problem was, and I could see it written on their faces: I was surely faking. That’s how the military mentality is: A guy could be the most obedient soldier, but if he says he isn’t feeling well in the middle of training, it must mean that he’s faking. I don’t blame them: My shoulder had dislocated and snapped back into place on its own – and this is a condition that nobody I know has ever heard of. When I later explained what I felt to the unit’s medical officer (not a trained doctor, mind you), he raised his eyebrows and said: No way your shoulder dislocated. You wouldn’t be able to move it if that’s what happened. I had the last (cynical) laugh years later when it turned out that I had been right.

So, barely able to move my arm, certainly not able to put on the bulletproof vest that we had to wear when throwing the real grenades, I wasn’t able to throw that day and instead threw one a few weeks later.

Anyway, in most of my medical problems, I don’t usually question why Hashem gave me those. In some cases, yes. But this wasn’t one of those cases. And yet, I found myself thinking about it on Wednesday night, when an incredible realization dawned on me: What would have happened if my shoulder had torn and subsequently dislocated and snapped into place that first time – maybe half just half an hour later? It could’ve been just when I was supposed to remove the pin and toss the grenade – it could’ve actually fallen in the throwing station – and chas v’shalom, I may not be alive today to write down this!

This realization struck me: I have been saved by Hashem. And it took me almost three years to come to this realization.

And as I continued to dwell on this realization over the next day, I realized: On Rosh Hashanah of that year, the Heavenly Court may have decided: Harel is going to be terribly injured or killed chas v’shalom during grenade-training. And then Hashem rose up and said: Wait, Harel has yet to fulfill his duty in this world (whatever that may be). I’m letting him off easy with a shoulder injury!

And I’ll end with a quote from Rabbi Ari Bensoussan: “מה יתאונן האדם חי – דיו שהוא חי! , You’re alive! What more do you possibly need?!”

Thank you Hashem.

Wojtek, or: Every Artillery unit has an awesome symbol than Keren-411

I watched today a short video about an Asian bear who was adopted during WWII by the 22nd Artillery Unit in the Polish Army whom they named Wojtek (happy warrior). Wojtek was eventually drafted into the unit and assisted greatly during ensuing battles and made it to the rank of corporal.
Eventually, the unit adopted a new insignia: Wojtek holding an artillery shell (now my profile pic).

And I'm left here wondering, as an art-and-graphics enthusiast and a former artillery corpsman, why in Hashem's Name, does every artillery unit have a cool symbol but mine?

Meet the 411th Battalion, Gdud "Keren". Keren means either horn or ray. The proginators of the battalion decided to go with the latter. And lo and behold, Keren's insignia is...a Howitzer on a sun backdrop. A sun? Seriously? Instead of blasting our enemies with explosive fire, we'll give them milk 'n' cookies and hugs 'n' rainbows 'n' pretty suns.

Oy gevalt...

I've seen an artillery insignia that has a shell designed like a shark. I've seen one with a tiger, one with a dragon (albeit, a lame-looking one, but still cooler), one with a stag, etc. But we get stuck with a pretty sun...sigh.

Why couldn't we have gotten some kind of horned creature? A rhino, a goat, a stag, a ram, even a unicorn...

Just some maddening thoughts I have on the subject...

חיל התותחנים, נזכור אותך תמיד

מתישהו במהלך השירות, פיתחתי אובססיה מסוימת לחיל שלי דאז, חיל התותחנים. משהו מגאוות היחידה חדר עמוק ללב. בשנה האחרונה התחילו שמועות מאוד מטרידות לגבי חיל התותחנים. זה התחיל מכך שהחליטו לשלב בנות בגדוד נמר, אחד מהמעוזים הלא-מעורבים האחרונים של החיל, והמשיך בכך שהיו שמועות שאותותו זה קורה גם לגדוד קרן (הגדוד שלי), עד שבסופו של דבר, איגוד הישיבות יצא בהודעה רשמית שמוציאים את הביינישים משני החילות הבעייתיים ביותר - תותחנים ומוד"ש (המכונה אס"ק). לאחר מכן הקתמ"ר יצא בוהדעה חגיגית שהולכים לשנות את שם החיל למשהו "יותר מגדרי", or something.

כל יוצאי החיל הדתיים נענעו בצער. האמירה היא "הא הא, העפנו את הדתיים אז אפשר לחגוג עכשיו..." למעשה, יש פה חיל שממשיך בצניחה חופשית אל עבר תהום שספק אם יצליח לצאת ממנו. הפמניסטים ששולטים כעת בחיל בוחרים לעצום את עיניהם מהמציאות המרה שהגדודים במעורבים הם פשוט גרועים, ואין צורך לפרט את כל הפעמים בהן גדודים לא-מעורבים היו צריכים לתגבר את הגדודים המעורבים שלא הצליחו להתגבר על המשימות שקיבלו (שלא נדבר על הפרה המסכנה שנורתה על ידי אחד מאותם גדודים באמצע אימון...).

חיל התותחנים הישן, החיל של ה"מרכזניקים", עומד להיעלם. נשאר עוד מחזור-שניים של ביינישים בגדוד קרן. לאחר שהם ישתחררו, זהו. הכל הלך פייפן.

בשבועות האחרונים התחלתי להכין כמה דברים שמביעים את הצער (וגם קצת ציניות) על מפלתו של החיל.

להלן אחד הדברים, קינה שכתבתי בנושא.

הקינה מבוססת על "אש תוקד", הקינה הידועה מצום ט' באב. המנגינה פשוטה, החרוזים פשוטים, ו"אש" זו מילה שמאוד  קשורה לתותחנים. על מבנה הקינה: כל מילה ראשונה של כל בית היא מקורית מ"אש תוקד בקרבי", אך משם והלאה הכל שונה וכוון אל חיל התותחנים. בקינה הצלחתי לשלב ארבעה מתוך ששת הגדודים הרגילים של תותחנים - קרן, נמר, הרעם ודרקון. קצת שכחתי מרשף. אולי יבוא יום ואני אתקן את זה. כמו"כ, לא התייחסתי לאיכון.

מוקדש לחיל בתפארתו, כמה שלא לעגו לך במהלך השנים. כעת יש על מה ללעוג ולבכות. מוקדש גם לכל יוצאי החיל הדתיים ומכבדי היחידות הלא-מעורבות. ננוחם מן השמיים.

קינה על הוצאת תותחנים מההסדר

"על אלה אני בוכייה, אמר"לי, אמר"לי יורדה שמן 2640, כי רחק ממני מסו"ל משיב נפשי היו פגזיי שוממים כי גברו אג'נדאות."

אש תוקד בקני/הראל, טבת תש"ף

אש תוקד בקני בהעלותי על גברילי, בצאתי משבטה

וקינות אעירה יען כי אזכירה, בצאתי מחֵילַא.

אז יקרא מסו"ל וישבצני בסוללה, בצאתי משבטה

ותוקנן הסוללה על נופלה, בצאתי מחילא.

ביתי השטח ושבטה המלון, בצאתי משבטה

ויישבר האמר"ל ועצר השעון, בצאתי מחילא.

גלי עיני ואראה מטרה, בצאתי משבטה

ואפספס ירייה ויפול בשממה, בצאתי מחילא.

דגן גדל בשדרת המפקדים, בצאתי משבטה

כבודנו התנדף ועלינו יורדים, בצאתי מחילא.

הַשכּם והַערב עם תומ"ת-רוכב, בצאתי משבטה

וירדמו השומרות והאויב מתקרב, בצאתי מחילא.

ומראה הנוּרַא כאש התורה, בצאתי משבטה

וייתקע הסדן ויהיה פחד נוֺרא, בצאתי מחילא.

זבח וקליק בקידוש-אחר-תפילה, בצאתי משבטה

ויערבו הכלים ותיפול מערכת ההפעלה, בצאתי מחילא.

חגים ושבתות ופגזים וארטילריות, בצאתי משבטה

הורדת קצב והחלשת הכוחות, בצאתי מחילא.

טובו הסמלים בגדוד הנמרים, בצאתי משבטה

במקום לוחמים נשארנו משוררים, בצאתי מחילא.

יוֺבֵל וחמישה בגדוד דרקונא, בצאתי משבטה

ויוַתר להם כלום מלבד נשמה, בצאתי מחילא.

כפורת וצריחון בראש הכלי, בצאתי משבטה

ונעלם המגב ואין בכלל דלי, בצאתי מחילא.

לויים וכוהנים מערימים ומגביהים, בצאתי משבטה

ויפלשו בנות ונהיה כרעמים, בצאתי מחילא.

משה רב-חטיבה ורועי רב-אוגדה, בצאתי משבטה

ויעזוב המכ"ש את מטבח המפקדה, בצאתי מחילא.

נערוך מלחמה וניתן אש עם מה שיש, בצאתי משבטה

ותעלה האג'נדה ולניצחון אין דורש, בצאתי מחילא.

סתרי ביטחון-מידע ופק"ל עשן-לבן, בצאתי משבטה

ונרתע ונפחד אפילו מדורבן, בצאתי מחילא.

עולות האלפ"ות ונושאות מיטב-ציוד, בצאתי משבטה

ויתקוף פח"ע והגדוד נופל שדוד, בצאתי מחילא.

פארי הקרנות בגדוד מגולן, בצאתי משבטה

ותעמוד חיילת ותניף דגלן, בצאתי מחילא.

ציצת הסדן וניצנוץ שני-המאג, בצאתי משבטה

ויתייבש התומ"ת והמג"ד ידאג, בצאתי מחילא.

קדושה בכיבוש והגנה ושמירה, בצאתי משבטה

הסתנן האויב וישנו בעמדה, בצאתי מחילא.

רנה וצהלה ומורל ואוס, בצאתי משבטה

והעם ראה ובכה וינוס, בצאתי מחילא.

שולחן מלא צ'וקולוקים, בצאתי משבטה

גזר וחסה במקום סטייקים, בצאתי מחילא.

תורה ולחימה ובדיחות של ביינישים, בצאתי משבטה

תלונות וקבילות ויועצת הנשים, בצאתי מחילא.

אל הבקו"ם בשמחה אני בא, בצאתי משבטה

הגיע הרמטכ"ל והרים גבה, בצאתי מחילא.

תורה ולחימה ורוח נכונה, בצאתי משבטה

ששון ושמחה וקשירת-חנ"ה, בשובי לחילא.